החלטה בתיק רע"א 6092/04

8.        המבקשים אינם מערערים על סמכותו של בית משפט לשנות, על דרך העיקרון, מהחלטת ביניים שנתן, אך טוענים הם כי תקנה 149(א) יש בה כדי לכבול את בית המשפט להחלטות קדם המשפט וכי בענייננו אכן להסכמת הצדדים - כי הדיון בשתי התביעות יאוחד וכי הודעות צד שלישי ידונו ביחד עם התיק העיקרי - ניתן תוקף של החלטה. הם מוסיפים כי הסעיף קובע שני תנאים מצטברים המאפשרים שינוי בהכרעות קדם המשפט אשר אינם מתקיימים במקרה דנא. הם מוספים וטוענים כי החלטת רשם כמוה כהחלטת בית המשפט. המשיבים מסכימים כי אין יסוד להבחנה שערך בית המשפט בין החלטת רשם ובין החלטה שניתנה ע"י שופט אך לטענתם חל בענייננו דין ספציפי הקבוע בתקנה 222 המוזכרת, על פיה, רשאי בית המשפט לתת הוראות בדבר סדרי הדיון בתובענה ובהודעה לצד שלישי, "כפי שימצא לנכון".  הם מוסיפים כי ממילא בענייננו לא התקיים דיון לגופו בקדם המשפט ולכן אין לראות את ה"החלטה" בקדם המשפט כאותן "הכרעות" על פיהן יתנהל המשפט.

9.        אכן, קשה לקבל את ההנמקה הנוגעת ל"מבנה הירארכי של בית המשפט". ואולם, אני סבורה ששופט שדן בעצמו בקדם משפט, רשאי היה בנסיבות דומות לשנות גם את החלטתו - שלו, בלא קשר ל"מבנה הירארכי".

10.      ודוק, ניתן למצוא בספרות גישה המפרשת את תקנה 149(א) כבעלת תחולה על בית המשפט ולא רק על בקשת בעל דין (פ' גולדשטיין, מ' בורנובסקי "היבטים עיוניים של 'קדם משפט'" עיוני משפט ד (תשל"ה-תשל"ו) 312, 362). ואולם, לדעתי, השאלה אינה מתעוררת. אכן, מדובר "בהחלטה" (מוסכמת) בקדם-משפט. אין המדובר ב"הכרעה" במחלוקת שקדם לה דיון, הצגת עמדות סותרות ו"הכרעה". יהא אשר יהא דינה של "הכרעה" בקדם משפט, בענייננו ידי בית המשפט אינן כבולות, ומדובר באופן בו מפעיל הוא את שיקול דעתו. בכגון דא לערכאה המבררת שיקול דעת רחב ובית משפט זה אינו נוהג להתערב בשיקול דעת זה.

"כאשר עושה בית המשפט שימוש בסמכויותיו - כאן כמו שם - יש לו שיקול דעת רחב להתוות את הדרכים היפות בעיניו כדי לייעל את הדיון.  מטבע הדברים, התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטותיו בקדם המשפט או בדיון המוקדם - כמו בהחלטות אחרות שענינן דרך ניהול המשפט - תהיה נדירה ומצומצמת ובדרך כלל, כדי למנוע עיוות דין. (ראו רע"א 3831/99 אבנר מאי ואח' נ' מדינת ישראל ואח', (טרם פורסם); בג"צ 4044/99 עו"ד שמחה ניר ואח' נ' בית משפט השלום (תעבורה), עכו ואח', (טרם פורסם); בג"צ 4024/99 עטאללה דיין נ' בית הדין הצבאי המחוזי, (טרם פורסם))" (רע"א 6827/98 מחצבות כנרת נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, עירית נצרת עילית ואח' (לא פורסם); כן ראו: רע"א 1783/03 איילה חסון ואח' נ' דוד אפל (לא פורסם); רע"א 5899/03 דרור נאור נ' פקיד השומה כפר סבא (לא פורסם); רע"א 8722/03 וולקן מצברים בע"מ נ' מנהל המכס, מס קניה ומע"מ - חיפה (לא פורסם); ע"א 52/85 מועדון צלילה הים התיכון בע"מ נ' מ"י, פ"ד מ (4) 386, 391 ז')

           זאת אף זאת:

"...ההלכה הנקוטה בידינו מימים ימימה: 'אין דרכו של בית משפט זה להתערב בשיקול-דעתו של השופט על-פיו קבע את דרכי הדיון לגבי משפט התלוי ועומד לפניו' (הנשיא זוסמןבע"א 607/70 [אלקטרוניק אפלינסס קורפורישאן "ירדן" נ' גרץ פרטרבסגזלשפט מיט בשרנקטר הפטונג מן פורצהיים, חברה זרה היושבת בגרמניה, פ"ד כ"ה (2) 441], בעמ' 443 מול אות השוליים א).  יתרה מזו: אפילו סבורה ערכאת  הערעור,  שראוי היה להחליט על דרך דיונית אחרת, עדיין נשמר העיקרון של אי-התערבות: 'עיקרו של  דבר, גם כאשר מתבקשת המסקנה, שראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת, אין בכך עדיין כדי להצדיק התערבותה של ערכאת הערעור בהליך הדיוני המתואר' (הנשיא שמגר בר"ע 457/83 [ Ohio Medical Products Division of Air Reduction Company, Inc. נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל,פ"ד ל"ז (4) 309], בעמ' 312 מול אות השוליים ג)" (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מ"י ואח', פ"ד מד (2) 206, 210 ז'; כן ראו: רע"א 5865/02 רותם אמפרט נגב בע"מ נ'COMERCIAL UNION ASSURANCE COMPANY PLC (לא פורסם); רע"א 2227/03 שבתאי נ' קרן הגמלאות של חברי דן בע"מ ואח' (לא פורסם)).

אוסיף ואומר: לעתים ההכרעה אם לדון יחד בתביעה ובהודעות צד שלישי אם לאו מושפעת בין השאר, מהערכת בית המשפט, המתמקד בטענות הצדדים, בשאלה אם יהיה או לא יהיה צורך, בסופו של יום, בדיון בהודעות צד שלישי, כולן או מקצתן. לא אמרתי - ואין ביכולתי לומר - כי זה היה שיקולו של בית המשפט המחוזי בענייננו. כל שאמרתי הוא שיש לכבד את הכרעת הערכאה הדיונית בדבר סדרי הדין.

מצבם של רוכשי הדירות הפרטיים

11.      המבקשים טוענים כי הכרעה בתובענה העיקרית כנגד גלילי וחזן, שהינם רוכשי דירות פרטיים ואינם תאגיד בנקאי או חברה, תעמידם במצב בלתי אפשרי בו, אם תתקבל התביעה, יהיה עליהם לשלם סכומי כסף גדולים לבנק דיסקונט.  כל זאת כאשר תביעתם לשיפוי תתברר רק כעבור חודשים ושנים. אין בידי לקבל טענה זו. הסכמת הצדדים שהתקבלה בקדם המשפט איננה נטולת משמעות משפטית. גלומה בה הסכמה נוספת שעד שיסתיימו ההליכים נגד צד שלישי לא יינקטו פעולות גביה נגד הנתבעים. בית המשפט אמנם רשאי לשנות את ההחלטה בענין ניהול הדיון, אך בעלי הדין כבולים לגלום בהסכמתם. על כן אין חשש איפוא לעיוות דין המצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט קמא.

הסכמה דיונית והשתק

12.      סוגייה אחרונה עוסקת במשמעות של הסכמת המשיבים אודות סדרי הדין. אכן בהיעדר שיקולים אחרים הצדדים מושתקים מלטעון כנגד הסכמתם כפי שנאמר ע"י אורי גורן בספרו:

"בעלי הדין רשאים להגיע ביניהם להסדר דיוני, וכללי ההשתק יחולו על בעל-דין המנסה לחזור בו מהסדר כזה.

...

הסדר דיוני עשוי לייעל עד למאוד את בירור המשפט. לכן, ככלל, יש לברך על הסדר כזה; כל עוד אין בו כדי לגרוע מיכולתו של בית המשפט לעשות משפט, זכאים בעלי הדין לצפות ולדרוש שההליך ינוהל על-פי המתכונת שנקבעה בהסדר שעליו הסכימו מראש" (גורן, בע' 251)

           בענייננו המשיבים לא ביקשו כלל לחזור בהם מהסכמתם. בית המשפט הוא שקבע כי יהא זה בלתי סביר לדון במאוחד בתובענות העיקריות ובהודעות לצדדים שלישיים.  בית המשפט אינו כבול להסדרים כאלה שבין הצדדים וביכולתו לסטות מהם, במקרים מסויימים (ראו: ע"א 4140/97, רע"א 5801/98 חברת האוניברסיטה העברית בירושלים נ' הסתדרות נשים ציוניות הדסה באמריקה אינק. ואח', פ"ד נג (3) 49, 64 ה'; רע"א 3151/04 יוב-בר בע"מ נ' פקיד שומה ירושלים 3 (טרם פורסם); ע"א 4384/90 ואתורי ואח' נ' בית החולים לניאדו ואח', פ"ד נא (2) 171). כפי שקבע הנשיא ברק:

"אכן, בין הצדדים נחתם הסכם דיוני בו הוראה מפורשת וחד משמעית... הסכם זה אף קיבל תוקף של החלטה על ידי בית המשפט.  עם זאת, לבית המשפט הסמכות ושיקול הדעת בקביעת סדרי הדין במשפט המתנהל בפניו...בית המשפט גם רשאי לחזור בו מהחלטות קודמות שלו בענייני סדר דין." (רע"א 8781/96 נעלי דאלי אופנת אלפיים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (לא פורסם))

סיכום

13.        לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית בעניין סדרי הדין. ההחלטה אינה גורמת, כמבואר, עיוות דין. הבקשה נדחית.